Apple Pay ו־Google Pay עם כרטיס קריפטו

כשמוסיפים כרטיס לארנק בטלפון, הארנק לא שומר את המספר. הוא מבקש מרשת הכרטיסים תחליף – טוקן שקשור לכרטיס הזה, למכשיר הזה ולשום דבר אחר.

מאותו רגע החנות מקבלת את הטוקן, ואף פעם לא את המספר. חנות שנפרצה מדליפה טוקן שלא עובד בשום מקום אחר. זה הטיעון החזק ביותר בעד תשלום בטלפון על פני פלסטיק, ואין לו שום קשר לנוחות. זה גם מה שמאפשר לכרטיס בלי פלסטיק בכלל לעבוד בקופה של חנות – ראו כרטיס וירטואלי מול כרטיס פיזי.

מה קורה בזמן התשלום

1. המסוף מבקש כרטיס הטלפון עונה עם הטוקן, לא עם המספר.
2. הטלפון חותם על הסכום נוצר קוד חד-פעמי לתשלום הזה בלבד. העתקה שלו לא נותנת לתוקף כלום – הוא כבר נוצל.
3. הרשת מתרגמת רשת הכרטיסים ממפה את הטוקן בחזרה לכרטיס האמיתי ומנתבת את החיוב.
4. המנפיק מחליט הכרטיס נבדק מול היתרה והמגבלות, והתשלום מאושר או נדחה.

על מה זה מגן ועל מה לא

זה מגן על המספר. טוקן שדלף לא שמיש במקום אחר, ואפשר לבטל אותו בלי להנפיק כרטיס מחדש.

זה לא מסתיר את התשלום מאף אחד בשרשרת. החנות יודעת מה נקנה, המנפיק יודע איפה שולם, והסכום מופיע בדף החשבון בכל מקרה. טוקניזציה היא הגנה מפני גניבה, לא מפני חשיפה.

זה גם לא מגן על הכרטיס הפיזי. אם פרטי הכרטיס נגנבו מאתר שבו הקלידו אותם, הארנק בטלפון לא היה מעורב בכלל. היכן נמצאים הסיכונים האמיתיים מוסבר במאמר האם כרטיס קריפטו בטוח.

כשהכרטיס לא מתווסף

שתי סיבות מכסות את רוב המקרים. הראשונה: הכרטיס הונפק בתוכנית שלא הופעלה בה תמיכה בארנקים – שום פעולה בטלפון לא תשנה את זה, והמנפיק צריך להפעיל זאת בצד שלו. כרטיס שהונפק אחרי אימות זהות תקין הוא זה שמתנהג כמו כל כרטיס אחר.

השנייה: אי-התאמה בין מדינות. אזור הארנק, מדינת הנפקת הכרטיס וכתובת החיוב צריכים להתאים. ארנק שמוגדר למדינה אחת עם כרטיס ממדינה אחרת בדרך כלל יסרב, והודעת השגיאה כמעט אף פעם לא אומרת זאת.

אם הכרטיס מתווסף אבל כל תשלום נדחה, הסיבה היא כמעט תמיד היתרה או מגבלה, לא הארנק.